חינוך גורים

הגיל המומלץ ללקיחת גור מאימו הוא לא פחות מ 7 שבועות מההמלטה.לקיחה בגיל מוקדם יותר עלולה ליצור בעיות עתידיות.הגור זקוק לקרבת אימו ואחיו על מנת לעבור תהליך סוציאליזציה תקין.הוא זקוק לקרבת אחיו  ולדינאמיקה שלהם על מנת "שידע" בעתיד כיצד לנהוג עם כלבים אחרים. לקיחה בגיל מוקדם יותר מ 7 שבועות, עלולה להביא לכך שהגור לא "ידע" כיצד לנהוג עם כלבים אחרים ולכן הוא עלול לפתח תוקפנות או פחדנות.חינוך צרכים: לחנך את הגור החדש לא לעשות צרכים בבית זו משימה אומנם לא פשוטה, אבל אם רק נבין איך חושב הכלב ונדע לפעול בהתאם נוכל ללמד אותו בזמן קצר ובצורה יעילה לעשות את צרכיו רק בחוץ.הכלב הבוגר רואה באזור בו הוא אוכל וישן את הטריטוריה שלו, במקום הזה הוא ימנע מלעשות את צרכיו. גם הגור חושב בצורה זהה אבל הוא עדיין לא יכול לתפוס את כל הבית כטריטוריה שלו, לכן לגור צריך להגביל שטח קטן שבו תהיה המיטה שלו, בו יהיו כלי האוכל והמים ובו הגור ישתדל לא לעשות את צרכיו. אחרי זמן מסוים שבו הגור היה סגור בטריטוריה שהקצנו לו (גור בן חודש וחצי או חודשיים למשל יכול להתאפק ארבע - חמש שעות) ניגש אליו, ניקח אותו על הידיים ישר לחצר או לגינה בה אנחנו רוצים שיעשה צרכים וניתן לו להריח ולעשות את צרכיו. לאחר מכן נעודד אותו וניצור קשר בין עשיית הצרכים בחוץ לבין העידוד וליטוף ראש הגור. במהלך השבועות הראשונים יש להוציא את הגור לפחות 8 פעמים ביום. הגור צריך לעשות את צרכיו תוך 10-15 דק' לאחר האוכל ולהשתין אחרי משחק ושינה.חשוב להבין שהגור יתאפק רק אם יידע שאם יתאפק בקרוב נגיע אליו ונוציא אותו למקום בו מותר לו לעשות את צרכיו. לעומת זאת אם יתאפק ובסופו של דבר ה"תגמול" שיקבל יהיה יציאה לחדר אחר (שגם בו אסור לו לעשות צרכים) - הגור יתאכזב ולא ינסה עוד להתאפק. במידה ושבנו הביתה וגילינו כי הגור עשה את צרכיו בבית, אין טעם לכעוס עליו מאחר ולכלב יש זיכרון קצר (30 שניות) והוא לא יקשר בין הכעס שלנו לבין הנזקים שעשה. לעומת זאת אם תפסנו את הגור "על חם" ניגש אליו, נצעק "לא" וניתן לו מכה קטנה.כאשר נראה שהגור מתאפק נתחיל להגדיל בהדרגה את הטריטוריה שלו עד שיראה בכל הבית את "ביתו".בחורף, ניתן לשחרר את הגור בבית (לאחר עשיית הצרכים בחוץ) בטרם החזרתו ל'תחום המחייה'. במשך הזמן יש להאריך את פרקי הזמן בהם הגור משוחרר בבית לאחר היציאות. חשוב לזכור, כי זהו תהליך (בדומה לגמילת תינוק מחיתולים), לכן יתכן ותתרחשנה תקלות ויש להיעזר בסבלנות.גרימת הרס לרכוש: גורים לומדים על העולם שלהם באמצעות לעיסה. הם משתמשים בחושים שלהם כדי לחקור עולם חדש שנפתח בפניהם ולכן הם מפעילים את חוש המישוש ואת חוש הטעם שלהם כאשר הם לועסים עצמים שונים. התנהגות חבלנית בבית כגון פגיעה ברהיטים, נעלים, עציצים וכדומה היא התנהגות אינסטינקטיבית, שבעבר הכינה את הגור לחייו כזאב בוגר בטבע. אילוף עקבי עם הפקודה "לא" יכול להוות פיתרון. המילה 'לא' היא מילה שהכלב צריך ללמוד מוקדם ולהגיב לה מיד. מאלפים את הגור תוך שימוש חוזר ונשנה בפקודה "לא" בכל פעם שישנו מצב מסוכן. במידה ותופסים את הכלב לועס פריט אסור, אומרים "לא" בנימה החלטית ולוקחים ממנו את הפריט. עם זאת, אנו לא רוצים להרוס לגמרי את הדחף של הכלב ללעוס, משום שההרגל הזה בריא לו כשמבצעים אותו בצורה נכונה. לכן, ניתן להשאיר גורים בעלי יצר חבלנות נמוך יחסית משוחררים בבית אך יש להקפיד לספק להם צעצועים רבים ומעניינים. במקביל רצוי להרחיק מסביבתם גירויים מיותרים ו/או לרסס תרסיס מיוחד כנגד חבלות על הרהיטים ופריטים נוספים בבית בהם התעניין הגור (ניתן להשיג תרסיסים אלו בכל חנות לחיות מחמד).יש לזכור שכל החיות הן שונות זו מזו.הכלב שלך עשוי להגיב אחרת מכלב אחרת באותו מצב.יש כלבים שמפתחים עמידה תוקפנית כשמנסים לקחת להם את החפץ. אם הכלב שלך נעשה תוקפני ולא מוכן שייכנסו לטריטוריה שלו, מומלץ מאוד לקבל עזרה מקצועית כדי להימנע מבעיות או מנשיכה. נשיכת גורים:תפקיד משחקי הנשיכה, מעבר לשעשוע, הוא לבדוק את כוחו של הגור מול העומד מולו וע"י כך למקמו בסולם ההיררכיה המשפחתי. כאשר הגור נושך את אמו או אחיו נשיכה חזקה הוא יינשך מייד בחדות, ללא הסברים וכך יובהר לו, שחצה את הגבול. עבורנו שיטה זו אינה רלוונטית, אך חשוב לזכור כי התייחסות סלחנית וסבלנית תתפרש בעיניו כחולשה של הבעלים והתנהגותו רק תתעצם. תרגול הנשיכה כאמור הוא חשוב מאוד, אך הוא צריך להתרחש בצורה מודעת. לעתים בני הבית "מתגרים" בגור החדש ומעודדים אותו לנשוך מבלי להיות מודעים לכך. גורים (וכלבים בוגרים) אוהבים תנועה - יד מתנפנפת או רגל מתנדנדת הן גירוי מפתה. מדובר בגירוי הפונה ליצר הציד הקיים בכל כלב. אם אינכם ערוכים לתרגל את עיכוב יצר הנשיכה, הקפידו להפוך את איברי גופכם ל"לא מעניינים" עבור הגור ע"י שמירה על סטטיות - רגל אשר מונחת יציבה על הרצפה היא פחות מגרה. הציעו תמיד משחק חלופי שיאפשר לגור לפרוק את הצורך לנשוך, לצוד ולהתעסק עם שיניו. במקרים רבים, יש סיכוי שבבגרותו הגור ישתלט על הבית ויראה עצמו כמנהיג המשפחה. לכן, רצוי לנזוף בו ובמקרים מסוימים אף לתקן בחזקה ומיד להתעלם ממנו. בשום פנים ואופן אין להיכנס עמו לוויכוח מילולי או פיזי. לאחר שהגור יירגע יש לקרוא לו ולשבח אותו ובכך להמחיש לו שע"י התנהגות רגועה הוא זוכה לתשומת לב, מגע ומשחק.