נכתב ע''י ברגר שירה
נכתב ע"י: ברגר שירהסיווג מאמר: אמני בידור - ליצנים ובדרנים הכינרת, ב-8-6 במאי. בין שלל הפעילויות המוזיקליות המגוונות מקדיש הפסטיבל - הרואה עצמו כפסטיבל משפחות – חלק נכבד מאירועיו לפעילויות לילדים. אלה יוכלו להצטרף לאהרון לייטנר בשירי ילדים שהועברו במשך דורות בשפה האנגלית, לחגוג חגיגה של חיות עם דורית אראל ואילן ברקאי בשירים, ריקודים, סיפורים ומשחקים הלקוחים מעולם החי, להקשיב לסיפורים במעגל מספרי הסיפורים, ליהנות מתיאטרון הבובות האינטראקטיבי של מיכל דונל, להצטרף לפינת הקרקס של צ'ארלי, ולחזות במופע הליצנות של מילי אלי ושירה ברגר, שיופיעו בבמת המדשאה. "מילי ואני עושות מופע ליצנות שהוא כמו חקירה לתוך העולם הזה", מספרת ברגר. "ליצן זה מין יצור כזה שבא כמו מישהו שלא יודע, הוא מגלה. אז הוא מגלה את הקהל, מגלה את העולם, ויש כל מיני דברים שלא מצליחים לנו, כי ליצנים הם דמויות שאף פעם לא מצליח להם. הם לא מהאנשים שהכל נהדר להם וטוב להם ומצוין, זה בדיוק מה שהם לא. כל היופי אצל הליצן זה שהוא לא מצליח, הוא מפשל. וזה כל כך נוגע, כי כך זה אצל רוב האנשים, אבל רוב האנשים לא מראים את זה". את המופע הנוכחי מעלות ברגר ואלי - שאת תחילת שותפותן הליצנית החלו באותו פסטיבל עצמו לפני כארבע-חמש שנים - בפעם הראשונהברגר, שמעלה מופע ליצנות זוגי בפסטיבל "סולם יעקב" הקרוב, על המקצוע המצחיק שבחרהללא הגבלת גיל את פסטיבל "סולם יעקב" כבר אין צורך להכיר לקהל הרחב, אחרי שנים של פעילות אמנותית מוזיקלית הפונה לקהל שוחרי מוזיקת הבלוז, בלו-גראס, קאנטרי, מוזיקה אירית ושאר נגזרות הפולק האנגלו-סאקסי. את הפסטיבל הראשון קיימו אנשי "סולם יעקב" בשנת 1978. 32 שנה לאחר מכן ייערך הפסטיבל הקרוב במשכנו הקבוע בעשור האחרון, מתחם התיירות של מלון "נוף גינוסר", על שפת הכינרת, ב-8-6 במאי. בין שלל הפעילויות המוזיקליות המגוונות מקדיש הפסטיבל - הרואה עצמו כפסטיבל משפחות – חלק נכבד מאירועיו לפעילויות לילדים. אלה יוכלו להצטרף לאהרון לייטנר בשירי ילדים שהועברו במשך דורות בשפה האנגלית, לחגוג חגיגה של חיות עם דורית אראל ואילן ברקאי בשירים, ריקודים, סיפורים ומשחקים הלקוחים מעולם החי, להקשיב לסיפורים במעגל מספרי הסיפורים, ליהנות מתיאטרון הבובות האינטראקטיבי של מיכל דונל, להצטרף לפינת הקרקס של צ'ארלי, ולחזות במופע הליצנות של מילי אלי ושירה ברגר, שיופיעו בבמת המדשאה. "מילי ואני עושות מופע ליצנות שהוא כמו חקירה לתוך העולם הזה", מספרת ברגר. "ליצן זה מין יצור כזה שבא כמו מישהו שלא יודע, הוא מגלה. אז הוא מגלה את הקהל, מגלה את העולם, ויש כל מיני דברים שלא מצליחים לנו, כי ליצנים הם דמויות שאף פעם לא מצליח להם. הם לא מהאנשים שהכל נהדר להם וטוב להם ומצוין, זה בדיוק מה שהם לא. כל היופי אצל הליצן זה שהוא לא מצליח, הוא מפשל. וזה כל כך נוגע, כי כך זה אצל רוב האנשים, אבל רוב האנשים לא מראים את זה". את המופע הנוכחי מעלות ברגר ואלי - שאת תחילת שותפותן הליצנית החלו באותו פסטיבל עצמו לפני כארבע-חמש שנים - בפעם הראשונה. "המופע הזה מורכב מדברים שעם חלקם כבר הופענו בעבר, וחלק אחר הוא דברים שהמצאנו תוך כדי עבודה. התהליך של העבודה היה נורא כיפי. חלק מהעניין זה שתוך כדי העבודה אנחנו ממציאות דברים, והדברים הטובים, אלה שאנחנו צוחקות מהן למשל, נשארים". האם למופע כזה יש סיפור מסגרת? עד כמה פתוחים הדברים לאלתורים או למעורבות של הקהל? "סיפור המסגרת של המופע הוא על שתי ליצניות שמנסות לעשות מופע מוזיקלי, עם כל מה שמשתבש להן בדרך. חלק מהמופע מאולתר, אבל עם גבולות מאוד ברורים. אנחנו יודעות לקראת מה אנחנו הולכות, אבל לא יודעות מה יקרה בפנים. בהתחלה, למשל, אנחנו באות מתוך הקהל. מה יקרה עם הקהל תוך כדי זה שנעבור בתוכו אני לא יודעת, אבל היעד הוא להגיע לבמה. בחלקים מסוימים של המופע אנחנו מזמינות ילדים לבמה כדי לעזור לנו, וגם בסוף אנחנו מסיימות עם הקהל, אבל אני לא אגיד במה, כי אני לא רוצה לגלות". האם ליצנות היא מופע שמיועד רק לילדים, או שהוא מתאים גם למבוגרים? "אני מאמינה שליצנות טובה היא לכולם, אין שום הגבלת גיל. יותר מזה, אני חושבת שליצנות אמיתית היא כזו שמבוגרים מבינים אותה יותר טוב מילדים. זה תיאטרון, וזה מבוסס על איזשהו ניסיון חיים. בליצן יש משהו תמים, אבל מצד שני, רק מי שעבר את החיים ויודע את החיים על הצדדים השונים שלהם יכול לצחוק על התמימות הזו". ולהיות ליצן. "בדיוק". שירה ברגר, שמעלה מופע ליצנות זוגי בפסטיבל "סולם יעקב" הקרוב, על המקצוע המצחיק שבחרהללא הגבלת גיל את פסטיבל "סולם יעקב" כבר אין צורך להכיר לקהל הרחב, אחרי שנים של פעילות אמנותית מוזיקלית הפונה לקהל שוחרי מוזיקת הבלוז, בלו-גראס, קאנטרי, מוזיקה אירית ושאר נגזרות הפולק האנגלו-סאקסי. את הפסטיבל הראשון קיימו אנשי "סולם יעקב" בשנת 1978. 32 שנה לאחר מכן ייערך הפסטיבל הקרוב במשכנו הקבוע בעשור האחרון, מתחם התיירות של מלון "נוף גינוסר", על שפת הכינרת, ב-8-6 במאי. בין שלל הפעילויות המוזיקליות המגוונות מקדיש הפסטיבל - הרואה עצמו כפסטיבל משפחות – חלק נכבד מאירועיו לפעילויות לילדים. אלה יוכלו להצטרף לאהרון לייטנר בשירי ילדים שהועברו במשך דורות בשפה האנגלית, לחגוג חגיגה של חיות עם דורית אראל ואילן ברקאי בשירים, ריקודים, סיפורים ומשחקים הלקוחים מעולם החי, להקשיב לסיפורים במעגל מספרי הסיפורים, ליהנות מתיאטרון הבובות האינטראקטיבי של מיכל דונל, להצטרף לפינת הקרקס של צ'ארלי, ולחזות במופע הליצנות של מילי אלי ושירה ברגר, שיופיעו בבמת המדשאה. "מילי ואני עושות מופע ליצנות שהוא כמו חקירה לתוך העולם הזה", מספרת ברגר. "ליצן זה מין יצור כזה שבא כמו מישהו שלא יודע, הוא מגלה. אז הוא מגלה את הקהל, מגלה את העולם, ויש כל מיני דברים שלא מצליחים לנו, כי ליצנים הם דמויות שאף פעם לא מצליח להם. הם לא מהאנשים שהכל נהדר להם וטוב להם ומצוין, זה בדיוק מה שהם לא. כל היופי אצל הליצן זה שהוא לא מצליח, הוא מפשל. וזה כל כך נוגע, כי כך זה אצל רוב האנשים, אבל רוב האנשים לא מראים את זה". את המופע הנוכחי מעלות ברגר ואלי - שאת תחילת שותפותן הליצנית החלו באותו פסטיבל עצמו לפני כארבע-חמש שנים - בפעם הראשונה. "המופע הזה מורכב מדברים שעם חלקם כבר הופענו בעבר, וחלק אחר הוא דברים שהמצאנו תוך כדי עבודה. התהליך של העבודה היה נורא כיפי. חלק מהעניין זה שתוך כדי העבודה אנחנו ממציאות דברים, והדברים הטובים, אלה שאנחנו צוחקות מהן למשל, נשארים". האם למופע כזה יש סיפור מסגרת? עד כמה פתוחים הדברים לאלתורים או למעורבות של הקהל? "סיפור המסגרת של המופע הוא על שתי ליצניות שמנסות לעשות מופע מוזיקלי, עם כל מה שמשתבש להן בדרך. חלק מהמופע מאולתר, אבל עם גבולות מאוד ברורים. אנחנו יודעות לקראת מה אנחנו הולכות, אבל לא יודעות מה יקרה בפנים. בהתחלה, למשל, אנחנו באות מתוך הקהל. מה יקרה עם הקהל תוך כדי זה שנעבור בתוכו אני לא יודעת, אבל היעד הוא להגיע לבמה. בחלקים מסוימים של המופע אנחנו מזמינות ילדים לבמה כדי לעזור לנו, וגם בסוף אנחנו מסיימות עם הקהל, אבל אני לא אגיד במה, כי אני לא רוצה לגלות". האם ליצנות היא מופע שמיועד רק לילדים, או שהוא מתאים גם למבוגרים? "אני מאמינה שליצנות טובה היא לכולם, אין שום הגבלת גיל. יותר מזה, אני חושבת שליצנות אמיתית היא כזו שמבוגרים מבינים אותה יותר טוב מילדים. זה תיאטרון, וזה מבוסס על איזשהו ניסיון חיים. בליצן יש משהו תמים, אבל מצד שני, רק מי שעבר את החיים ויודע את החיים על הצדדים השונים שלהם יכול לצחוק על התמימות הזו". ולהיות ליצן. "בדיוק". ניסו להפיל אותנו מהקביים מילי ואת עובדות יחד כבר כמה שנים, מה חיבר אתכן במקור? "מילי ואני מכירות כבר למעלה מ-20 שנה. הכרנו בלהקת התיאטרון 'מהרבה' של אברהם דנה, ומאז כל אחת התגלגלה בדרכים שונות, עד שהתחלנו להופיע יחד בפסטיבל 'סולם יעקב' לפני ארבע-חמש שנים. שתינו למדנו משחק תוך כדי עבודה, והופענו במופעי רחוב כשבארץ עוד לא ידעו בכלל מה זו ליצנות". בחו"ל מדובר במקצוע מכובד שלומדים בבתי ספר בצורה המקצועית ביותר. "נכון, ובארץ זה היה משהו מאוד אלים מבחינת התגובות. אלימות מילולית של אנשים שהיו צוחקים ולועגים, 'מה אתם עושים ברחוב, אין לכם מה לעשות?', ועד לכדי אלימות פיזית. היו מנסים לגנוב לנו ציוד, לפגוע בנו פיזית, להפיל אותנו מהקביים. אבל זה היה אז, לפני למעלה מ-20 שנה". והיום? "היום ליצני רחוב זה דבר די מקובל, זה הופך למוסד. גם ליצני יום הולדת אפשר כבר למצוא תחת כל עץ רענן. זה הפך לתעשייה הייתי אומרת. יובל המבולבל ושות'". את לימודיה שלה בתחומי המשחק והליצנות עשתה ברגר במסגרות שונות, ביניהן להקת תיאטרון ניו יורקית, והיום היא מורה לתיאטרון בבית הספר לאמנויות בהרצליה וכן מלמדת ילדים ליצנות. שותפתה, מילי אלי, מנגנת אקורדיון בהרכב "ציגאני דה-לומינה" ("צועני האור" ברומנית), שעניינו מוזיקה צוענית בלקנית, ומנהלת בזכרון יעקב סניף של חנות צעצועי העץ "בובימה". גם במופע של השתיים תנגן אלי באקורדיון, ופרט לנגינתה ישתמשו השתיים במוזיקה צוענית מתוך הסרט "חתול לבן חתול שחור". אני מנסה עדיין להרגיש את אותו רגע שבו קמה אישה בבוקר ומבינה שייעודה הוא להיות ליצנית. יש רגע כזה? "פסטיבל ישראל, 84' או 85', ואת יכולה להבין מזה שאני כבר לא ילדה... אני בכלל הייתי גננת, זה היה ממש בגלגול הראשוני ראשוני, ובפסטיבל הזה הופיעה להקת התיאטרון 'אודין'. משהו מיתולוגי מדנמרק. הם עשו תיאטרון שלא ראיתי בחיים דבר כזה. משהו מדהים שכלל המון עבודה פיזית, תיאטרון פיזי, חי מאוד, מלא להט, משהו מרגש ומדהים, ואמרתי, 'זה מה שאני רוצה'. לקח לי כמה שנים לחפש ולמצוא סוג כזה של תיאטרון, עד שמצאתי את אברהם דנה, שזה היה המענה הישראלי, ברמה מסוימת". פרט למופע שיתנו השתיים על הבמה, יוכלו ליהנות באי הפסטיבל גם מנוכחותן כליצניות שטח, מה שנתפס בדמיוני כאחד מתחומי המקצוע המפחידים ביותר, בכך שהוא דורש מהאמן את הנכונות מדהימה להסתכן באלתור טוטאלי המוביל אל הלא נודע. "אנחנו מסתובבות כדמויות ליצניות בתוך הקהל ועושות אלתורים שאנחנו לא יודעות לאן הם מובילים. יש בזה סיכון, אבל זה לא מפחיד. זה סיכון שהוא כיפי. זה כמו לעלות על במה. גם בלעלות על הבמה יש משהו מפחיד, אבל יש בזה גם כיף והנאה אדירה. אני מוכרחה להגיד שהקהל ב'סולם יעקב' הוא קהל מקסים. נורא כיף להופיע שם כי זה קהל מפרגן. זה קהל באמת שוחר מוזיקה, הרבה מאוד אנגלו-סאקסים שזה חלק מהתרבות שלהם. קהל תרבותי, מפרגן ומקסים". וכדי להוסיף לתמונה גם את הפן הנאצל ביותר שיש, הדבר הבא בעתידה של ברגר הוא עבודה כליצנית רפואית, תחום נוסף שאותו למדה. "ליצנים רפואיים זה זן נדיר של אנשים", היא אומרת. "זה כמו לבוא לצדדים הכי קשים של החיים, למחלות הכי קשות, אפילו למוות, ולבוא עם צחוק, אבל לא צחוק 'על' אלא צחוק 'עם'. צחוק מתוך חמלה שמטרתו לרכך את הקושי בחיים". את בנאדם עם הרבה מאוד אומץ וכוחות נפש, כנראה. "יש משהו במה שאת אומרת. כנראה שזאת הדרך שלי להתמודד עם החיים. ליצנות זו דרך מסוימת להסתכל על החיים". מילי אלי ושירה ברגר, מופע ליצנות לכל המשפחה, פסטיבל "סולם יעקב", שישי, 7 במאי 2010, ב-11:00, בבמת המדשאה בחוף גינוסר.
תגיות מאמר